<h1>הבתים — שערי תענית שער חמישי</h1>
<h2>דף נא.</h2>
ההולך ממקום שמתענין למקום שאין מתענין הרי זה מתענה ומשלים, הלך ממקום שאין מתענין למקום שמתענין מתענה עמהם. יש מן הגדולים שכתב, שאין חלוק בדבר זה בין דעתו לחזור ובין אין דעתו לחזור, ובין ארץ ישראל לחוצה לארץ. שלא אמרו דבר זה אלא מפני דרך ארץ, שלא יהיה כחתן בין האבלים, ויהיה אח לצרתם. יש מן הגדולים שדקדק, ממה שאמרו, ממקום שאין מתענין למקום שמתענין מתענה עמהם, ולא אמרו מתענה ומשלים, שאם יצא מן המקום שמתענין בו אע"פ שהתחיל להתענות מותר לאכול. ודבר של טעם הוא זה, שלא אמרו להתענות אלא מפני הטעם שכתבנו. שכח ואכל ושותה אל יתראה בפניהם, ואל ינהג עדונין בעצמו. יש מן הגדולים שכתב, שאם שכח והתחיל לאכול צריך שיפסיק סעודתו, ולא יאכל כלום כל אותו היום. ויש מי שכתב, הואיל ואכל אין צריך להפסיק, אבל לא ינהוג עדונין בעצמו, ולא יתראה בפניהם כל עיקר, וזה עיקר.
<h2>דף נד:</h2>
יום התענית אסור באכילה ובשתיה בכל שהוא, ומותר לטעום את התבשיל עד רביעית. יש מי שכתב עד רביעית ולא רביעית בכלל. והר"ם כתב אפילו בכדי רביעית והוא שלא יבלע אלא טועם ופולט. ויראה לי כי מה שלא התירו יותר מרביעית לפי שאם יטעום יותר מכן אי אפשר שלא יבלע. יש מי שאמר שלא התירו דבר זה אלא ליחיד המתענה לעצמו, אבל המתענה תענית צבור אין רשאי לטעום כלום. ויראה לי שתשעה באב ויום הכפורים שאסור בהם כל הנאה וכל תענוג אסור לטעום כלום, שהרי אמרו שיש הנאה בטעימה.
